אין צליל אחד שמגדיר קולות נשיים במוזיקה הישראלית. רונה קינן ותאיר חיים מציעות עולמות שונים של שפה, קצב והגשה, וההבדל ביניהם הוא סיבה טובה להאזין. אצל קינן אפשר להתחיל מן המשפט ומן המתח שבתוכו; אצל חיים המילים נפגשות עם תנועה, שורשים תימניים ופופ עכשווי. המסלול הזה אינו סקירה של כל היוצרות בישראל, אלא מפגש ממוקד עם שלושה אלבומים המופיעים באתר.
כדאי לבחור לפי הסקרנות שלכם: כתיבה שמזמינה להישאר עם רגש, שירים שנוגעים בזיכרון של עיר, או אלבום שפותח את ההאזנה לשפות ולקצבים אחרים.
לנשום בספירה לאחור: להכיר את השפה של רונה קינן
לנשום בספירה לאחור מ־2004 הוא נקודת התחלה יפה עם קינן. „עשר שניות” ו„הקול שקורא לי” נמצאים באלבום, והכתיבה בהם מפנה מקום למתח, לקרבה ולתחושת זמן שאינה תמיד רגועה. לצד שירים בעברית, מופיעים בו גם שירים באנגלית.
בהאזנה כדאי להתעכב על האופן שבו קינן מניחה את המילים בתוך המנגינה. ההגשה אינה חייבת להיות גדולה כדי להעביר רגש; לעיתים דווקא משפט קצר או שינוי בדגש פותחים את השיר. אם אתם אוהבים תקליטים שנשארים קרובים למחשבה ולתחושה של הדוברת, זהו אלבום שכדאי לתת לו מקום באוסף.
עיר בלי געגוע: כשהעיר נעשית חלק מהשיר
שיר הנושא של עיר בלי געגוע מפגיש געגוע לעיר עם פנייה לאהובה. כלי המיתר והגיטרות משתלבים במרחב הזה, והעיר אינה רק רקע. השאלה למי מתגעגעים — למקום או לאדם — מעניקה להאזנה כיוון מרתק.
לעומת ההיכרות דרך אלבום הבכורה, כאן אפשר להתחיל מדימוי רחב יותר של מקום ושל זיכרון. זו הצעה להקשבה לשיר הנושא בתוך האלבום, ולא ניסיון להכניס את כל השירים לאותו הסבר. שני התקליטים מאפשרים לפגוש את קינן בנקודות שונות ולבחון איך אותה יוצרת מפתחת את השפה שלה. בעמוד התקליטים של רונה קינן תוכלו לבחור מאיזו נקודה תרצו להמשיך.
מכתוב: השפות והקצב של תאיר חיים
מכתוב של תאיר חיים נכתב מתוך עולם אחר. חיים, ממייסדות A-WA, עובדת באלבום עם תמיר מוסקט, שהפיק אותו והשתתף בהלחנה ובעיבוד. השירים משלבים ערבית, אנגלית ועברית, ומאפשרים לשמוע את הקול שלה במרחב של פופ ותנועה לצד קשר למסורת.
„Ya Banat” פונה אל נשים ואל רעיון של שלום, בעוד „Maktub” עוסק באהבה ובגורל. אלה שתי דרכים להיכנס לאלבום: אחת פונה החוצה, אל קהילה, והשנייה מתקרבת אל חוויה אישית. כדאי להקשיב גם לאופן שבו המעבר בין השפות משנה את הקצב ואת ההגשה.
למי שמחפש תקליט שירחיב את גבולות ההאזנה שלו, „מכתוב” מציע אפשרות מסקרנת. מתוך מבחר התקליטים של תאיר חיים אפשר להמשיך להכיר את יצירתה. ואם המפגש בין מסורת לבין עיבוד עכשווי מעורר סקרנות, קראו גם את המדריך לדודו טסה והכוויתים.
שלוש בחירות שאפשר להציב זו לצד זו
„לנשום בספירה לאחור” מציע כניסה דרך הכתיבה וההגשה; „עיר בלי געגוע” פותח הקשבה למקום ולזיכרון; „מכתוב” מזמין למפגש של שפות וקצב. אין צורך לבחור ביניהם על בסיס סגנון אחד משותף — ההנאה יכולה להיות דווקא במעבר בין העולמות.
גלו עוד כיוונים במבחר התקליטים הישראליים, והיכנסו לאלבום שסיקרן אתכם כדי לבחור את התקליט הבא לאוסף.