תיאור
אלבום האולפן השני של להקת הרוק האלטרנטיבי הניו־יורקית The Strokes יצא לראשונה בשנת 2003 והיווה המשך ישיר – אך לא חיקוי – לאלבום הבכורה פורץ הדרך שלהם, Is This It. באלבום הזה הצליחו הסטרוקס לחדד עוד יותר את הסאונד הייחודי שלהם: שילוב של גאראג' רוק קצבי, מלודיות נוקבות וטון אדיש־אך־כריזמטי של הסולן ג'וליאן קזבלנקס.
ההפקה המוזיקלית של Room On Fire נותרה בידי גורדון רפאל, ששמר על אסתטיקה חיה, לא מלוטשת יתר על המידה, אך הפעם נוספו צבעים חדשים – עם יותר השפעות מה־new wave והפוסט־פאנק של שנות ה־80, בדגש על קווים סינתטיים הדוקים וטוּשּׁים קצביים מהודקים של המתופף פבריציו מורטי.
הלהיט הגדול מתוך האלבום הוא Reptilia, שהפך לאחד הסינגלים המזוהים ביותר עם הלהקה, בזכות ריף גיטרה בלתי נשכח וקליפ שצולם כולו בפריימים צמודים לכלי הנגינה. גם 12:51 עם הסינת' בסגנון קאסיו והמקצב הדוק, זכה להשמעות רבות ובלט כסינגל יוצא דופן. שירים כמו Automatic Stop ו־Meet Me in the Bathroom מוסיפים נופך יותר גרובי־לייט־רגאיי, בעוד The End Has No End סוגר את האלבום בתחושת גורל סהרורית.
האלבום התקבל באהבה רבה על ידי המבקרים, ושמר על מעמד הלהקה כקול מוביל בתחיית הרוק של תחילת שנות ה־2000. אורכו הקצר יחסית – כ־33 דקות בלבד – הפך אותו למרוכז, חד וממכר.
לתשומת ליבכם:
במידה ואתם משתמשים בפטיפון מסוג "מזוודה", ייתכן שהתקליט לא ינוגן באופן מיטבי. במקרים רבים פטיפונים מסוג זה אינם מותאמים לתקליטים איכותיים, ולכן האחריות על התאמת המוצר חלה על הרוכש.