תיאור
Beggars Banquet הוא האלבום השביעי של הרולינג סטונס, שיצא לראשונה בדצמבר 1968, ונחשב לנקודת מפנה בקריירה של הלהקה. אחרי תקופה של ניסויים פסיכדליים באלבום הקודם Their Satanic Majesties Request, האלבום הזה מחזיר את הלהקה לשורשים של בלוז, קאנטרי ורוק מחוספס.
זהו האלבום הראשון שהופק על ידי ג'ימי מילר, שהפך לדמות מפתח בסאונד של הסטונס בשנות ה-70. הוא בלט בגישה חמה יותר, עם תופים כבדים, גיטרות גרוביות והפקה מינימליסטית שמדגישה את העוצמה של ההרכב.
האלבום נפתח עם השיר האייקוני "Sympathy For The Devil", שבו מיק ג'אגר מגלם את השטן ומלווה את ההיסטוריה האנושית במונולוג סרקסטי וטעון פוליטית. בהמשך מופיעים שירים כמו "Street Fighting Man", שנכתב בעקבות מהומות הסטודנטים באירופה וארה"ב, ו־"No Expectations", שיר בלוזי ומרגש עם עבודת סלייד גיטרה של בריאן ג'ונס – אחת האחרונות שלו לפני עזיבתו ומותו.
עטיפת האלבום עוררה שערורייה: העטיפה המקורית הציגה שירותים ציבוריים עם כתובות גרפיטי – מהלך שלא עבר את הצנזורה של חברת התקליטים Decca. האלבום שוחרר בסופו של דבר עם עטיפה לבנה הדומה להזמנה פורמלית, ורק בשנות ה־80 הותר השימוש בעטיפה המקורית.
Beggars Banquet נתפס בעיני מבקרים רבים כהתחלה של התקופה הגדולה של הרולינג סטונס, והוא מדורג במקום ה־58 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין Rolling Stone. זהו אלבום שמשלב תעוזה, מחאה וקסם מוזיקלי בצליל רוק אותנטי ונצחי.
לתשומת ליבכם:
במידה ואתם משתמשים בפטיפון מסוג "מזוודה", ייתכן שהתקליט לא ינוגן באופן מיטבי. במקרים רבים פטיפונים מסוג זה אינם מותאמים לתקליטים איכותיים, ולכן האחריות על התאמת המוצר חלה על הרוכש.