תיאור
אחד האלבומים השנויים ביותר במחלוקת של להקת The Doors, שיצא לראשונה ביולי 1969, The Soft Parade מציין את תחילתו של שינוי סגנוני מובהק – אלבום עשיר בכלי נשיפה, תזמורים סימפוניים ואווירה תיאטרלית יותר מהבלוז והפסיכדליה הגולמיים של האלבומים הקודמים. ההפקה המוקפדת נולדה בין היתר מתוך הלחץ של חברת התקליטים ליצור להיטים רדיופוניים – ובעקבות התמכרותו הגוברת של מוריסון לאלכוהול, שגרמה לרובי קריגר, הגיטריסט, לקחת על עצמו יותר כתיבה.
האלבום כולל את הלהיט "Touch Me" – מהשירים הפופולריים ביותר של הלהקה, עם סולו סקסופון איקוני – ואת הקטע האפוקליפטי "The Soft Parade" שמסיים את האלבום במונולוג פסיכדלי פואטי. זהו אלבום ניסיוני, שנע בין פופ מתקתק לרוק תזמורתי ובלוז מלוכלך, ושנוי במחלוקת עד היום בין מעריצים ומבקרים – יש הרואים בו נפילה מסחרית, ואחרים – יהלום אמנותי נועז.
זהו אחד האלבומים החשובים להבנת ההתפתחות של The Doors – לא עוד רק תמצית של מיסטיקה ופואטיקה אפלה, אלא גם ביטוי ללהקה שידעה להעז ולשבור את הכללים.
לתשומת ליבכם:
במידה ואתם משתמשים בפטיפון מסוג "מזוודה", ייתכן שהתקליט לא ינוגן באופן מיטבי. במקרים רבים פטיפונים מסוג זה אינם מותאמים לתקליטים איכותיים, ולכן האחריות על התאמת המוצר חלה על הרוכש.