תיאור
אלבום האולפן השני של Arctic Monkeys, שיצא לראשונה בשנת 2007, מהווה צעד דרמטי קדימה בצליל ובבגרות הלהקה. אם אלבום הבכורה הפציץ עם אנרגיית אינדי-רוק מחוספסת וסיפורים מהרחוב הבריטי, "Favourite Worst Nightmare" מכניס אותנו לסחרור רועש, מהיר ולעיתים אפל יותר – אך עדיין שומר על השנינות והאבחנות החדות של אלכס טרנר.
כבר מהשיר הפותח Brianstorm, מקבלים מהלומה של תופים מסחררים וגיטרות חותכות, שמבשרים על גישה תוקפנית ומדויקת יותר. השירים הבאים – כמו Teddy Picker ו-D Is For Dangerous – ממשיכים את הקצב המטורף עם טקסטים עוקצניים על תהילה, זהות ואובדן תמימות.
אבל האלבום גם יודע להאט ולהתרכך ברגעים מפתיעים – Only Ones Who Know הוא בלדת אהבה חלומית שמבליטה צד רך יותר של טרנר, ו-505 החותם את האלבום, הוא שיר געגועים רומנטי עטוף בבס אורגני וגיטרה של מיילס קיין, שהפך מאז לשיר סיום איקוני בהופעותיהם.
Fluorescent Adolescent, אולי הלהיט הגדול מהאלבום, הוא שילוב נדיר בין נוסטלגיה ילדותית להשלמה אירונית עם ההתבגרות, והוא נכתב יחד עם חברתו דאז של טרנר, ג'והנה בנט.
באלבום הזה הלהקה מתחילה לגשש אחר צלילים קולנועיים ואווירתיים יותר, ובכך פורצת את גבולות האינדי-רוק הבריטי הפשוט.
האלבום התקבל בהתלהבות בקרב מבקרי המוזיקה, והיום נחשב לאחת היצירות המרכזיות של העשור הראשון של המאה ה־21.
לתשומת ליבכם:
במידה ואתם משתמשים בפטיפון מסוג "מזוודה", ייתכן שהתקליט לא ינוגן באופן מיטבי. במקרים רבים פטיפונים מסוג זה אינם מותאמים לתקליטים איכותיים, ולכן האחריות על התאמת המוצר חלה על הרוכש.