תיאור
היצירה פורצת הגבולות של המלחין הפולני הנערץ הנריק גורצקי, Symphony No. 3, הפכה לאחת מהסימפוניות המרגשות והעמוקות של המאה ה־20. הסימפוניה, שזכתה לכינוי "סימפוניית השירים העצובים", נכתבה ב־1976 אך זכתה לפרסום עולמי רק בשנות ה־90 עם ביצועה פורץ הדרך של הסופרן דון אפלביי. כאן, מדובר בביצוע נדיר ומטלטל של הסולנית בת גיבונס (סולנית פורטיסהד), שמביאה עומק רגשי אחר לגמרי — רוקיסטי, חשוף ונוגע בעצבים החשופים של האנושות.
החיבור בין גיבונס, קול ייחודי בעולם המוזיקה האלטרנטיבית, לבין המוזיקה הקלאסית האפלה והמרוסנת של גורצקי, מקבל נפח דרמטי מובהק, במיוחד תחת שרביטו של המאסטרו הפולני הדגול קרישטוף פנדרצקי — שהיה בעצמו אחד מגדולי מלחיני האוונגרד הפולני.
הסימפוניה מורכבת משלושה פרקים, שכל אחד מהם מבוסס על טקסטים פולניים שקשורים לאובדן, שכול וסבל. הראשון הוא שיר קינה מהמאה ה־15; השני — כתובת שנחרטה על קיר תא בכלא גסטפו בקרקוב על ידי נערה בת 18; והשלישי — שיר עם פולני בו אם מחפשת את בנה שנהרג במלחמה. המוזיקה נעה בין שקט כמעט מדיטטיבי לבין רגעים של כאב עמוק, והביצוע של גיבונס נותן לשירים ממד של אמת בלתי מתפשרת.
החיבור בין הקלאסי לעכשווי, בין קודש לחול, בין אומנות גבוהה לרגש עמוק ואישי — כל אלו הופכים את ההקלטה הזו לא רק לפרשנות מרגשת ליצירת מופת, אלא לחוויה מטהרת שממשיכה להדהד זמן רב לאחר שהצלילים שותקים.
לתשומת ליבכם:
במידה ואתם משתמשים בפטיפון מסוג "מזוודה", ייתכן שהתקליט לא ינוגן באופן מיטבי. במקרים רבים פטיפונים מסוג זה אינם מותאמים לתקליטים איכותיים, ולכן האחריות על התאמת המוצר חלה על הרוכש.