תיאור
אלבום הבכורה של Deep Purple, שיצא לראשונה בשנת 1968, הוא לא פחות מהצהרת כוונות רועשת וססגונית של אחת מלהקות הרוק החשובות של כל הזמנים. עוד לפני שכבשו את העולם עם "Smoke on the Water", הגרסה הראשונה של ההרכב כללה את רוד אוואנס בשירה וניק סימפר על הבס – והם בישרו עידן חדש של רוק כבד, עם השפעות פסיכדליות, בלוז קלאסי ונגיעות פרוגרסיביות מוקדמות.
האלבום פותח ביצירה האינסטרומנטלית "And The Address", שמציגה כבר מהצליל הראשון את הכימיה בין ג’ון לורד באורגן ההאמונד לריצ’י בלאקמור בגיטרה. אחריה מגיע הלהיט הגדול "Hush", גרסה מקפיצה לשיר של ג’ו סאות', שכבשה את תחנות הרדיו בארה"ב ונתנה ללהקה חשיפה בינלאומית משמעותית.
השירים המקוריים "One More Rainy Day" ו־"Love Help Me" שומרים על אווירה רכה אך מסתורית, עם ניחוחות מלנכוליים, בעוד ש־"Mandrake Root" הוא קטע גועש שמתפתח בג’אם פסיכדלי מלהיב – שהפך עם הזמן לקלאסיקת הופעות חיות.
אחד משיאי האלבום הוא השילוב "Prelude: Happiness / I'm So Glad" – מסע מוזיקלי מפתיע, שמתחיל בהקדמה כמעט קלאסית ונמשך לגרסה עוצמתית ומוארכת לשיר הדלתא בלוז המקורי של סקיפ ג’יימס.
החידוש לשיר "Help" של הביטלס מפתיע – לא רק בעצם הבחירה, אלא בביצוע הדרמטי והאיטי שנותן לשיר פרשנות רגשית אחרת לחלוטין. האלבום נחתם בגרסת כיסוי רוקיסטית ופרועה ל־"Hey Joe", שיר עם היסטוריה עשירה בפני עצמו, שהפך לקלאסיקה של הסיקסטיז, כולל בגרסתו של הנדריקס.
"Shades Of Deep Purple" הוא מסמך מרתק של רוק בשלב מעבר – תערובת חוצפנית של השפעות ושאיפות, שהניחה את היסודות לקריירה מפוארת.
לתשומת ליבכם:
במידה ואתם משתמשים בפטיפון מסוג "מזוודה", ייתכן שהתקליט לא ינוגן באופן מיטבי. במקרים רבים פטיפונים מסוג זה אינם מותאמים לתקליטים איכותיים, ולכן האחריות על התאמת המוצר חלה על הרוכש.